טבלה מחזורית

הגדרה מילונית של מקום הוא "חלק כלשהוּ בַּמרחב, אזור, שטח שאדם או בעל חיים נמצא או גר בו או שיש בו התרחשות כלשהי וכד'.

לעשרות שנים ראשונות של צילום ציוני, שעשה אידיאליזציה של המפעל ההתיישבותי, עונה הצילום הישראלי של 40 השנים האחרונות בצילום שאינו עוד מגויס לחלום ואינו עוד בברית עם ההנהגה, כי אם עוסק במבט היחיד ובתודעת ההתפכחות לגבי המקום

הנוף הישראלי נוכח בחיינו באופן אימננטי, מעצב את החברה ואת התרבות הישראלית, משקף אותן ונושא משמעויות עמוקות – כלליות ואישיות.

הצילומים המוצגים בתערוכה מאפיינים את המקום על גווניו השונים כמעין דו"ח מצב בפרספקטיבה חזותית. הצילומים באים ובוחנים מה השתנה כאן לאחר 70 שנה מבחינה נראות: נוף הטבע, הנוף האורבני, הנוף האנושי? האם באמת השתנה? מצד אחד, השדה, הרחוב, חוף הים, שולי הדרכים, כל אלה השתנו, ישובים קמו, עצים ניטעו, דרכים נפרצו, אדמות עובדו, "תלתלים הפכו שיבה בינתיים" כמאמר המשוררת. מצד שני, אם בוחנים את הנוף במאקרו, באיי נוף שכוחים, צלמי העבר ראו כמעט את אותו הנוף שאותו אנו רואים ומתעדים בתקופתנו.

תבנית הנוף היא פנימית, חווייתית, אבל גם תבנית חיצונית הניתנת לזיהוי מידי. כאילו לנוף יש חותם ייחודי, חתימה. למרות ההבדל בין נגב וגליל, חופים והרים, גם למקום המשותף יש חתימה מוכרת, המעוררת רגשות שונים.

הצלמים המציגים בתערוכה, המתעדים את הארץ, מתכתבים עם ארבעת היסודות שהיא תאוריה טרום־מדעית קדומה שנועדה להסביר את מבנה החומר, ואת התהליכים הפועלים בעולם, תאוריה זו גורסת כי כל החומר בעולם מורכב מארבעה יסודות אדמה, מים, אוויר, אש. על פי התפיסה הרווחת, היסודות דורגו לארבע רמות מלמטה כלפי מעלה. בתחתית הכל אדמה, מעליה מים, מעליה אוויר, ומעל אש. לכל יסוד סווגו איכויות, מאפיינים ודימויים. בעוד שיסוד האדמה נחשב לכבד וחסר תנועה, יסוד הרוח נחשב לקל, ואילו יסוד האש נחשב לאנרגטי ובעל תנועה.

לכל יסוד יש תכונה ייחודית משלו ובין היסודות יש יחסי גומלין ותרכובות שמייצרות חומר או תכונה.

יסוד האדמה מתאפיין ביציבות, מוצקות, כבדות, קרקוע

יסוד המים מתאפיין בזרימה, תנועה, קרירות, חדירה למטה

יסוד האוויר (או הרוח) מתאפיין במופשטות, קלילות

יסוד האש מתאפיין בהתפרצות, כח, עוצמה, להט, חום, שאיפה למעלה

כל אחד מארבע עונות השנה גם מקביל לאחד מארבע היסודות: בחורף יסוד המים דומיננטי, ובקיץ יסוד האש. האביב כעונת פריחה ולבלוב מחבר אותנו אל יסוד האדמה והסתיו מדגיש את יסוד האוויר.

ארץ ישראל והאזורים הגיאוגרפיים שלה ניתנים להקבלה של האלמנטים. לדוגמא: הצפון הוא האזור הגשום עם רוב הנחלים הזורמים, כך שצפון הארץ רווי ביסוד המים. הדרום והנגב לעומת זאת ספוגים בחום הצורב. שם יסוד האש שולט.

סיימון שאמה, בספרו "נוף וזיכרון ", קושר נוף עם רעיון-נוף ואת רעיון הנוף קושר עם זיכרון של מיתוסים של הטבע ושל הארץ, ובהתאם גם עם זהות לאומית שמחתימה את עצמה על הארץ. כך גם פה – המצאת התרבות הישראלית כרוכה גם בהמצאת הנוף: המדבר, היער, פרחי השדה הרומן בין הביצה והאקליפטוס, כל אלה הם, בהקשר המקומי, חתימות נוף ישראלי.

מדיום הצילום הוא המקרה המובהק בו הצילום משמש לייצוג העולם וחשיפתו. בנוסף על כל ערכיו העצמאיים ברמות אור, צבע, קומפוזיציה וכו' – תובע הבנתו כצוהר לעולם. הצילום, הוא שחושף את העולם והוא שתובע מצופיו נטילת אחריות כלפי העולם שניסוחה המוכר מכל תומצת על ידי רולאן בארת בביטוי – "זה היה שם".

עפר בלנק